פסילת צוואה משמעה שנשלל ממנה כל תוקף משפטי ולכן לא ניתן לאכוף את הוראותיה. פסילת צוואה יכולה להיות למעשה תוצאה של מספר הליכים שונים:
- התנגדות לצוואה – כאשר אדם סבור שזכותו לרשת נשללה או נפגעה במסגרת הצוואה (בין אם הוא מוגדר בה כיורש ובין אם לאו), הוא רשאי להגיש התנגדות לצוואה.
- ביטול צוואה על ידי המצווה עצמו – אדם אשר ערך צוואה יכול לבטלה בכמה דרכים: ביטול מפורש באחת הצורות שבהן עושים צוואה (כתב יד, עדים וכדומה), השמדת הצוואה או עריכת צוואה חדשה שהוראותיה סותרות את הצוואה הקודמת. לא מומלץ לנקוט בדרך של השמדת הצוואה כי יתכן שנמסרו מספר עותקים ליורשים שונים ובעתיד יתעורר ספק האם אכן הצוואה הושמדה על ידי המצווה.
חוק הירושה מגדיר מספר עילות לפסילת צוואה, העילות הנפוצות הן השפעה בלתי הוגנת והיעדר כשירות של המצווה (כגון במצב של דימנציה מתקדמת) וגם מעורבות הזוכה בעריכתה. יש לציין גם שחוק הירושה מאפשר פסילה חלקית של צוואה, כלומר פסילה של חלק מהוראותיה בעוד שהוראות אחרות יעמדו בתוקפן.
עילות לפסילת צוואה
להלן דוגמאות לעילות הנפוצות בגינן מוגשות מרבית ההתנגדויות לצוואות:
- השפעה בלתי הוגנת – צוואה אמורה לשקף את רצונו החופשי של המצווה. השפעה בלתי הוגנת פירושה השפעה שהמצווה לא היה מסוגל להתנגד לה, עד כדי כך שרואים אותו כמי שרצונו החופשי נשלל ממנו. נטל השכנוע הראשוני מוטל על כתפי המתנגד לצוואה, עליו לשכנע את בית המשפט שהצוואה נחתמה תחת השפעה בלתי הוגנת.
לא כל השפעה היא השפעה בלתי הוגנת. שכנוע שנעשה ללא ניצול של חולשה וללא מרכיב של חוסר הוגנות אינו מהווה עילה לפסילת הצוואה. ניצול מצב של הכרה מטושטשת או חלקית של המצווה בכדי להשפיע על נוסח הצוואה יכול להוביל לפסילתה. - היעדר כשירות של המצווה – אם הצוואה נערכה על ידי קטין או על ידי אדם בוגר שלא היה מסוגל להבין את משמעות הצוואה והשלכותיה, הצוואה תיפסל. כך גם במקרה של אדם שבית המשפט קבע שהוא פסול דין, כלומר אינו כשיר משפטית (למשל עקב מחלת נפש או ליקוי שכלי) אך זאת רק אם הוכרז על ידי בית המשפט כפסול דין. לא כל הפרעה בצלילות או בשיקול הדעת ואף לא כל מוגבלות שכלית התפתחותית תביא בהכרח להכרזה על האדם כפסול דין.
- מעורבות בעריכת הצוואה – הוראת צוואה המזכה אדם שלקח חלק בעריכת הצוואה או היה עד לעריכתה – בטלה.