שיתוף ברכוש

שיתוף ברכושכיצד מתחלק הרכוש שנצבר במהלך הנישואין?

באופן כללי, כל הרכוש שנצבר בתקופת הנישואין מעבודתם של בני הזוג, עד ל"מועד הקרע", מתחלק ביניהם בשווה.

לגבי זוגות שנישאו לפני שנת 1974, הרכוש יתחלק "בעין". למשל, אם רכשו דירה במהלך הנישואין והיא נרשמה רק על שם הבעל, הדירה תיחשב כמשותפת.
זאת על פי "הלכת השיתוף", הקובעת הנחה שבני-זוג שגרו יחד וניהלו מערכת יחסים זוגית נורמטיבית (גם אם לא הרמונית) התכוונו לשתף זה את זה בכל נכסיהם.

הנחה זו ניתרת לסתירה, אם אחד מבני הזוג יוכיח שהצדדים לא התכוונו לשיתוף בנכסים או בחלקם. אך נטל ההוכחה מוטל על הטוען לכך, ואין זה נטל קל.

באשר לזוגות שנישאו משנת 1974 והלאה, החלוקה תהיה בשווי הרכוש. כל צד יישאר עם הרכוש הרשום על שמו, אך יתבצע "איזון משאבים" כלומר הערכה כספית של שווי כל מסת הרכוש, ומי שיש בידו יותר ישלם לצד השני את מחצית ההפרש.

האם גם רכוש שנרשם על שם צד אחד, יתחלק בשווה (או ששוויו יאוזן) בעת הגירושין?

אופן רישום הרכוש אינו רלוונטי. גם רכוש שנרשם על שם צד אחד (או על שם שני הצדדים אך בחלקים לא שווים), יהיה שייך לשני הצדדים בחלקים שווים, ושוויו יאוזן ביניהם. כך לגבי דירה או רכב שנרכשו בתקופת הנישואין ונרשמו על שם צד אחד, או כספים שנצברו בתקופת הנישואין והופקדו בחשבון של צד אחד.

באילו מקרים הרכוש לא יתחלק בשווה?

אלו המקרים בהם רכוש יישאר בחזקתו של צד אחד, ושוויו לא יאוזן בין בני הזוג:

  1. רכוש שהיה בבעלותו של אחד הצדדים לפני הנישואין.
  2. רכוש שניתן לצד אחד במתנה במהלך הנישואין.
  3. רכוש שהתקבל בירושה במהלך הנישואין.
  4. רכוש שבני הזוג הסכימו ביניהם בכתב, ששוויו לא יאוזן ביניהם.

למקרים אלה יש יוצאים מן הכלל. אם הנסיבות מצביעות על כך שבעל הנכס התכוון לתת לצד השני חלק מהנכס במתנה ("כוונת שיתוף ספציפית"), יתכן שכך ייפסק. ובמיוחד נכון הדבר בנוגע לדירת המגורים של בני הזוג, כפי שיפורט בהמשך.

  1. כאשר בית המשפט משתכנע שמדובר במקרה מיוחד, שבו הצדק מחייב לסטות מהחלוקה השוויונית, מכוח סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג.

השימוש בסעיף זה נעשה רק בנסיבות חריגות, כגון פער גבוה בין היכולות הכלכליות של הצדדים, פער באופן צבירת הנכסים (למשל כשאחד הכניס נכסים פרטיים לקופה המשותפת והשני לא), או כשהתנהגות הצדדים מביאה לתחושה שהצדק ייפגע אם החלוקה תהיה שווה (למשל אם אחד הצדדים הבריח רכוש וקשה לאתרו).

מהי הייחודיות של "דירת המגורים" של בני הזוג בכל הנוגע לשיתוף בה?

דירת המגורים של בני הזוג זכתה לכינוי "גולת הכותרת של השיתוף הזוגי". משמעות הדבר היא, שאם צד אחד הביא דירה מלפני הנישואין, אך בני הזוג גרו בה תקופה ארוכה, וגם עשו "דבר מה נוסף" שיכול להעיד על כוונת שיתוף בדירה – למשל שילמו משכנתא או שיפצו בהיקף משמעותי – יתכן שבית המשפט יפסוק שלבן הזוג השני מגיעה מחצית הדירה.

אם הדירה לא הובאה מלפני הנישואין, אלא ניתנה לצד אחד במתנה או שקיבל אותה בירושה בתקופת הנישואין, יהיה קשה יותר לבן הזוג השני לזכות בחלק ממנה.

גם אם ייפסק שהדירה תישאר בבעלותו של הצד הרשום כבעל הדירה, יתכן שהצד השני יהיה זכאי לקבל מחצית מהחזרי המשכנתא ששולמו בתקופת הנישואין או מחצית מעלויות השיפוץ שבוצע. הדבר תלוי בנסיבות.

האם חלוקת הרכוש בבית הדין הרבני, שונה מזו שבבית המשפט לענייני משפחה?

באופן עקרוני, בית הדין הרבני מחוייב לפסוק בעניני הרכוש עפ"י חוק יחסי ממון בין בני זוג, כמו בית המשפט. לפיכך לא אמור לכאורה להיות הבדל בין פסיקותיהם.

אף על פי כן, החוק ניתן לפרשנויות שונות (כמו כל חוק), ולפיכך במבחן המציאות קיימים לא פעם הבדלים בין פסיקות בתי המשפט לפסיקות בתי הדין.

גם בנושא ה"מוניטין" קיימים הבדלים, במיוחד בשל העובדה שהכללים בנושא זה נוצרו ברובם על ידי בתי המשפט ולא על ידי המחוקק. לא תמיד יוכר ה"מוניטין" כנכס בר-חלוקה בבתי הדין הרבניים, ולעתים יוכר רק מוניטין עסקי ולא מוניטין אישי.

האם חוסר נאמנות של בן-זוג, עלול להביאו להפסיד את זכויותיו ברכוש?

כאשר נושא הרכוש נידון בבית המשפט לעניני משפחה, אין קשר בין חוסר נאמנות לבין זכויות ברכוש.

לעומת זאת כאשר הנושא נידון בבית הדין הרבני, הדברים אינם חד משמעיים. בעבר ניתנה פסיקה של בית הדין הרבני הגדול, שלפיה חוסר נאמנות של אישה לבעלה עשוי להביא לחלוקת רכוש לא-שווה בין הצדדים, אם ייקבע שהאישה אחראית לפירוק הקשר. אמנם פסק דין זה נסתר על ידי בג"ץ, שקבע שאין עונש רכושי על חוסר נאמנות, אך עדיין קיימת האפשרות שבית הדין יקבע שלחוסר נאמנות יש משמעויות רכושיות כלשהן.

מהם "ידועים בציבור"?

ידועים בציבור הם בני-זוג שלא נישאו, אך חיים ביחד ומנהלים מערכת יחסים זוגית ("חיי משפחה"). לרוב נדרש שינהלו משק בית משותף על מנת להיקרא ידועים בציבור.

האם ידועים בציבור חייבים לשלם מזונות זה לזה?

למרות שעל פי דיני המשפחה, רק אצל זוג נשוי בעל חייב במזונות אשתו, בית המשפט העליון פסק שניתן לחייב בן-זוג במזונות גם אצל ידועים בציבור. מזונות אלה נקראים "מזונות משקמים", והם נובעים מחיובים שבדין האזרחי כגון "הסכם מכללא" (הנחה שהיתה הסכמה בין בני הזוג לדאוג זה לזה) או עקרון "תום הלב".

חשוב לדעת שאצל ידועים בציבור, גם הגבר יכול לתבוע את האישה למזונות, אם היה תלוי בה כלכלית.

במקרה שצד אחד מבקש לסיים את מערכת היחסים, והצד השני תובע ממנו מזונות – בית המשפט יבדוק האם התובע אכן תלוי כלכלית בנתבע, ומהן היכולות הכלכליות של הצדדים. אם ייפסקו מזונות, הם יהיו בדרך כלל לתקופת ההתארגנות הנדרשת לצד החלש כדי להתארגן לפרידה ולחיים עצמאיים.