הסכמי ממון

הסכמי ממוןמהם התנאים הדרושים על מנת לתת תוקף משפטי להסכם ממון?

הסכם ממון חייב להיות בכתב.

אם בני הזוג נשואים, עליו לקבל אישור של בית המשפט למשפחה או בית הדין הרבני. לפני הנישואין ניתן לאשר את ההסכם גם בפני נוטריון או רושם הנישואין במועצה הדתית.

בית המשפט או בית הדין יאשרו את ההסכם, רק לאחר שישתכנעו שבני הזוג הגיעו אליו "בהסכמה חופשית ובהבינם את משמעותו ואת תוצאותיו".

ההסכם מקבל תוקף של פסק דין, ולכן אם צד אחד יפר אותו ניתן יהיה לנקוט בהליכים לאכיפתו בהוצאה לפועל.

הסכם ממון שלא אושר בבית המשפט או בבית הדין, יהיה לעתים חסר תוקף. אך במקרים מסויימים יהיה לו "תוקף חוזי" כמו חוזה רגיל (להבדיל מתוקף של פסק דין). כך למשל במקרים של ידועים בציבור, כולל זוגות בני אותו מין, וכך גם כשההסכם "אינו צופה פני גירושין".

האם וכיצד ניתן לשנות או לבטל הסכם ממון?

אם שני הצדדים מסכימים לשנות או לבטל את ההסכם – עליהם לעשות זאת בכתב, ולפתוח שוב תיק בבית המשפט או בבית הדין, להופיע לדיון ולאשר את ההסכם החדש.

אם רק בן זוג אחד רוצה לבטל את ההסכם – הוא יכול להגיש תביעה לבית המשפט או לבית הדין שאישר אותו. אך הסיכוי של תביעה כזו הינו נמוך ביותר, ורק במקרים חריגים בית המשפט מבטל את ההסכם.

עילות הביטול העיקריות הן: עושק, טעות, תרמית, הטעייה וכפייה.

נטל ההוכחה בתביעה כזו מוטל על התובע (הצד החפץ בביטול ההסכם). הנטל הינו כבד במיוחד, שכן מדובר בהסכם שאושר על ידי בית המשפט, אשר כבר השתכנע בעבר שבני הזוג חתמו עליו בהסכמה וברצון חופשי. אולם, אם ההסכם כולל וויתורים משמעותיים ובלתי מפורשים של צד אחד כלפי משנהו, יתכן שנטל ההוכחה יעבור לנתבע, והוא שיצטרך לשכנע את בית המשפט שההסכם "כשר".

אילו נושאים כוללים בהסכם ממון?

הסכם ממון מיועד לקבוע כללים בנוגע לרכוש ולכספים של בני הזוג. הם מחליטים מה לכלול בהסכם, ורשאים לקבוע כרצונם בנושאים אלה. מה שיקבעו יגבר על הוראות החוק, למשל:

  1. נכס שהיה בבעלותו של אחד הצדדים מלפני הנישואין – אפשר לקבוע שיישאר בבעלותו הבלעדית (כהוראת החוק), אך אפשר גם לקבוע שיהיה בו שיתוף כלשהו, בהווה או בעתיד, או רק אם יתקיימו תנאים כלשהם.
  2. נכסים שייצברו בתקופת הנישואין – אפשר לקבוע שיהיה בהם שיתוף שווה (כהוראת החוק), אך אפשר גם לקבוע חלוקה אחרת אם הצדדים מסכימים לכך.
  3. ההתנהלות הכלכלית בבית – ההסכם נועד לא רק למקרה של פרידה או גירושין, אלא ניתן להסדיר בו גם את ההתנהלות הכלכלית המשותפת בתקופת הנישואין. למשל: האם כל ההכנסות ייכנסו לקופה משותפת, או שיהיו גם חשבונות נפרדים (או רק חשבונות נפרדים) ואז יש לקבוע מה שומרים בנפרד ומה משתפים, וכיצד מתחלקים בהוצאות הבית והמשפחה.
  4. אם לבני הזוג יש ילדים ממערכות יחסים קודמות – ניתן לסכם כיצד ימומנו צרכיהם.

לעומת זאת ישנם נושאים שלא ניתן (או אין טעם) לכלול בהסכם ממון. למשל:

  1. עניינים הנוגעים לילדים שטרם נולדו. אין טעם לקבוע שאם וכאשר ייוולדו ילדים ואם בני הזוג ייפרדו חלילה, מה יהיו אז הסדרי המשמורת והמזונות. בית המשפט לא יאשר סעיפים כאלה, ולא ניתן לצפות עכשיו מה תהיה טובת הילדים אשר טרם באו לעולם.
  2. ישנה בעיה לכתוב בהסכם סנקציות למקרה של סירוב גט (אם אחד הצדדים יסרב לתת גט למשנהו), כי סנקציה כזו הינה בעייתית על פי ההלכה. אמנם בנושא זה גובשו פתרונות על ידי רבנים, כגון "הסכם לכבוד הדדי" המנוסח באופן התואם את ההלכה, אך לא כל בתי הדין מקבלים זאת.
  3. הוראות שיחולו אחרי פטירת הצדדים. הסדרים הנוגעים לחלוקת רכוש לאחר פטירה, ניתנים לביצוע רק בצוואה.

האם אפשר לכתוב צוואה במקום לערוך הסכם ממון?

הסכם ממון מתייחס לחלוקת רכושו של אדם בעודו בחיים, בעוד שצוואה מתייחסת לחלוקת רכושו לאחר פטירתו. לפיכך מדובר בשני מסמכים שונים שאינם יכולים להחליף זה את זה.

אדם אינו יכול לכתוב בהסכם ממון כיצד יחולק רכושו לאחר פטירתו, ואם יכתוב זאת כנראה שסעיפים אלה לא יאושרו על ידי בית המשפט. הוראות כאלה יש לכתוב בצוואה.

המשמעות היא, שבכל הנוגע לחלוקת רכושו של אדם לאחר פטירתו, יש בידו את החופש לשנות את דעתו בכל עת שיחפוץ שהרי תמיד ניתן לערוך צוואה חדשה במקום הקודמת.

מצד שני, ישנו אינטרס למחוקק לעודד בני זוג לערוך הסכמים ולסיים באופן נקי וכולל את חלוקת הרכוש ביניהם. לפיכך השאלה היא מה הדין במקרה של התנגשות: כאשר אדם כתב בהסכם הוראה לגבי חלוקת רכושו לאחר פטירתו, אך לאחר מכן ערך צוואה ובה כתב אחרת? הכלל העקרוני הוא שהצוואה גוברת, אך היו מקרים חריגים בהם הוראה שנכתבה בהסכם גברה על הוראות חוק הירושה באותו עניין.