איך לעזור לילדים בגירושין

איך לעזור לילדים בגירושיןאיך לספר לילדים שההורים נפרדים?

אחד האתגרים העומדים בפני הורים בתהליך גירושין, הוא "השיחה" בה"א הידיעה – השיחה בה יודיעו על כך לילדיהם.

שיחה זו מעוררת חששות רבים: מהי הדרך הנכונה להציג בפני הילדים את הפרידה? כיצד יגיבו הילדים וכיצד על ההורים להגיב להם? ומהו העיתוי הנכון לשיחה זו?

מומלץ, שלמרות המחלוקות בין ההורים הם ישתפו פעולה ויתכוננו לשיחה ביחד. כדאי להתייעץ עם פסיכולוג ילדים.

טיפ לשיחה, המומלץ על ידי פסיכולוגים: לדבר עם הילדים "ת'כלס" כלומר איך ייראה היומיום שלהם לאחר הפרידה. הילדים מרוכזים בדרך כלל במה שעובר עליהם ולא במה שעובר על ההורים, והם פחות מתעניינים בהגדרות משפטיות כמו "משמורת" אלא רוצים לדעת איך זה ייראה בשטח. היכן יגורו? האם יצטרכו לעבור עיר ומוסדות חינוך ולהיפרד מחבריהם? אצל מי מההורים יהיו ביום ראשון ואצל מי ביום שני? מי יקח אותם בבוקר לביה"ס?

גם מטעם זה, רצוי מאוד שההורים יגיעו קודם כל להסכמה בנושאים אלה, ורק אחר כך יספרו לילדים על הפרידה כדי שיהיו להם תשובות לשאלות.

למרבה הצער לא תמיד הדבר מתאפשר, כי לעיתים הפרידה מתרחשת לפני שההורים פתרו את המחלוקות ביניהם, או שאינם מצליחים לפותרן והם נגררים למאבק משפטי. במצב כזה אפשר לומר לילדים, שיש נושאים שההורים טרם החליטו לגביהם והם בודקים את הענין, וחשוב להם לשמוע את דעתם של הילדים (אם גילם ובגרותם הרגשית מתאימים לכך).

לטובת הילדים, מומלץ לעשות כל מאמץ כדי שהפרידה תהיה בשיתוף פעולה, לפחות בכל הקשור לשיגרת יומם של הילדים. גם אם אין עדיין הסכמות בנושאי המזונות וחלוקת הרכוש, אפשר לחתור להסכם חלקי שיסדיר לפחות את נושא מגורי הילדים וחלוקת ימי השהות בין ההורים.

נושא נוסף שמעניין את הילדים והם קולטים אותו גם ללא מילים, הוא: היחסים שבין ההורים. הילדים שמים לב האם ההורים מצליחים לתקשר ביניהם או שהם בנתק.

איך לגדל ילדים מאושרים גם אחרי הגירושין

לפי מחקרים רבים, שני המרכיבים החשובים ביותר כדי לתמוך בילדים ולסייע להם לעבור את משבר הגירושין, הם:

  1. שיתוף פעולה ותקשורת טובה בין ההורים עצמם.
  2. שמירת קשר רציף ואיכותי בין הילדים לבין שני ההורים.

את המרכיב השני – כולם יודעים. הורים רבים נאבקים זה בזה על חלוקת ימי השהות ורוצים שהילדים יהיו אצלם יותר זמן. אך לפעמים במאבק הזה שוכחים את המרכיב הראשון.

הנה טיפ שאני נותן ללקוחות שלי, והם מספרים לי שהוא מוכיח את עצמו: עשו כל מאמץ לתקשר ביניכם ישירות, ולא רק בהתכתבות אלא בשיחה. עבור הילדים יש הבדל גדול, האם ההורים משוחחים ביניהם או רק מתכתבים. כי אם אתם לא מסוגלים לשוחח ולכן אתם מתקשרים רק דרך המייל או הווטסאפ, הילדים קולטים את המתח והדבר מכביד עליהם.

גם בשביל עצמכם: רוצים לגייס את הצד השני לשיתוף פעולה? הסיכוי להצלחה גדול יותר בשיחה מאשר בהתכתבות. התכתבות בשעת קונפליקט יוצרת ריחוק, ורק שיחה יכולה לקרב.

הימנעו ככל הניתן מלחשוף את הילדים למחלוקות שביניכם. ואם כבר נחשפו, דברו איתם על כך באופן שיכבד את ההורה השני ולא ישלול את הלגיטימיות של דעותיו, גם אם אתם לא מסכימים איתן.

אל תצפו מהילדים להחליט בנושאים שבהם האחריות מוטלת עליכם לקבל את ההחלטות. כמובן שלפעמים מתחשבים ברצון הילדים, בהתאם לגילם ובגרותם הנפשית, אך זאת כאשר מדובר ברצון אמיתי של הילדים הנובע מתוכם ולא כתוצאה מלחץ של ההורים.

לפעמים ילד עשוי להזדהות עם אחד מהוריו מסיבות שאינן תואמות את רצונו האמיתי של הילד. למשל: אם הילד חושש שההורה יכעס עליו או יתאכזב ממנו אם לא יתמוך בו, או שההורה משדר שהוא קורבן והילד מרחם עליו.

הורים אמורים לתמוך בילדים, הילדים לא אמורים לתמוך בהורים. את התמיכה הרגשית והנפשית שאתם זקוקים לה בתהליך הגירושין (כל מי שמתגרש זקוק לכך) קבלו ממשפחתכם, מחבריכם או מהמטפל שלכם, אך לא מהילדים.

אל תשתמשו בילדים ככלי להעברת מסרים ("תגידי לאבא ש…") או כספים ("תני לאמא את המעטפה עם הכסף"). דברו ביניכם ישירות, והעבירו זה לזה בעצמכם את התשלומים.

אם לא הגעתם להסכמה – מומלץ מאוד לפנות לגישור. ואם הגישור לא הצליח, החליפו מגשר, אבל אל תתייאשו מהליך הגישור עצמו. עשו כל מאמץ לפתור את המחלוקות בהסכמה לפני שאתם פונים לערכאות משפטיות.